#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטו. מה דין הלשון ומדוע לענין 1) יציאה לחירות 2) טומאה משרץ 3) ביאת מים בטבילה 4)ראוי לביאת מים בטבילה 5) הזאה עליו?<br>	"1) לת""ק אינו יוצא ולבן עזאי יוצא ונחלקו אי חשוב איבר גלוי משום שדרכו ליראות כשהוא מדבר.<br>2) נטמא דאשר יגע בו אמר רחמנא והאי נמי בר נגיעה הוא.<br>3) אינו צריך ביאת מים דכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי.<br>4) ראוי לביאת מים בעינן וכר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וביארו התוס' (ד""ה כל) דבעינן ראוי משום דכתיב וידיו ודרשינן מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי וממעטים בית הסתרים ומ""מ כיון דכתיב ורחץ את כל בשרו דמשמע אפילו בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות להכי מרבי דבעינן ראוי לביאת מים <sup>נא</sup>.<br>5) לרבי מהני דמדמי ליה לטומאה ולחכמים לא מהני דמדמו ליה לטבילה ונחלקו בפסוק והזה הטהור על הטמא וגו' וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים. רבי דריש על הטמא וחטאו, חטוי על מקום טומאה הוי חיטוי ורבנן סברי וחטאו וכבס בגדיו ורחץ, בעינן חטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה דהיינו טבילה. וטהרה מטהרה ילפינן, ולרבי וכבס בגדיו הפסיק הענין.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נא.  כתב הרשב""א  (ד""ה הא)  שיש דלשון ושינים שפעמים מגולין יהיו מפרשים דמדרבנן בעלמא, לפי שצריך צריכין ראוין לבוא בו מים. טבילה כל גופו דבר תורה התקינו</span>"	קידושין כה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קטז. במה נאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות? 	"לרבי יהודה בין בביצים ובין בגיד. לראב""י כולם בגיד. לרבי יוסי מעוך וכרות בין בביצים ובין בגיד. נתוק וכרות רק בגיד."	קידושין כה:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיז. כיצד קונים בהמה? 	"בהמה גסה במסירה ודקה בהגבהה דברי ר""מ ור""א וחכ""א בהמה דקה נקנית במשיכה. וחכמים בברייתא וכן רב ס""ל זו וזו במשיכה. ור""ש אומר זו וזו בהגבהה. לרש""י כל מקום שמועילה<br>משיכה כ""ש שמועילה מסירה. אבל מקום שמועילה מסירה לא מועילה משיכה. ולר""י (תוד""ה בהמה) איפכא דכל מקום שמועילה מסירה כ""ש שמועילה משיכה אבל מקום שמועילה משיכה לא מועילה מסירה."	קידושין כה: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיח. האם מסירה קונה בסימטא ומדוע? 	"כתבו התוס' (ד""ה בהמה) שלרשב""ם מסירה אינה קונה בסימטא, דמשיכה קונה בסימטא דשפיר הוי רשותו להניח שם מה שהוא צריך וכיון שאפשר במשיכה שהוא קנין חשוב לאו אורח ארעא למיקניה במסירה שהיא קנין גרוע. לה""ר חיים כהן מסירה אינה קונה בסימטא מטעם אחר שהסימטא רשות של יחיד היא והקודם בו זכה וסתמא דמילתא המוכר קדם והביא בהמתו לשם קודם שבא הלוקח ואם כן הוי מקום בהמתו כחצרו ואין מסירה מועילה ברשות מוכר. לר""ת מסירה קונה בסימטא שהרי משיכה קונה בסימטא וס""ל כרש""י דמסירה עדיפא ממשיכה <sup>נב</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נב.  ובר""ן  (ד""ה ויש)  הביא דעה שלר""מ אין סוג הקנין תלוי ברשויות אלא דבר שדרכו במסירה נקנה במסירה אף בסימטא ודבר שאין דרכו במסירה אלא במשיכה נקנה בסימטא רק במשיכה, ולחכמים לא תיקנו בסימטא מסירה אלא רק משיכה.</span>"	קידושין תוס' כה:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קיט. לר""ש שבהמה גסה נקנית בהגבהה כיצד קונים פיל? "	"בחליפין א""נ בשוכר את מקומו א""נ מביא ארבעה כלים ומניח תחת רגליו בסימטא וכתבו התוס' (ד""ה שמעת) א""נ ברשות מוכר ואמר ליה מוכר יקנו לך כליך. א""נ בחבילי זמורות ופרש""י הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים ומעלהו עליהם. ולר""ת (בתוד""ה אי) סגי בטפח. ורבינו משולם פירש שמגביהים לפיל חבילי זמורות למעלה והוא קופץ ומגביה עצמו מן הארץ ואוכלן <sup>נג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נג.  והרשב""א  (ד""ה גמ')  כתב שלראב""ד לר""ש פיל יכול להקנות במשיכה ומדעת הבעלים, ומה שלא תירצה הגמ' כן דמיירי באלם שאינו יכול לדבר ואינו מחוור דהא אפשר לו ברמיזה או בכתיבה. עוד הקשה הרשב""א  (בד""ה אי)  על פרש""י דאע""פ שהזמורות גבוהים מן הקרקע ג""ט מסתמא הזמורות בטלים לגבי קרקע המוכר וכאילו לא הגביה כלל. ועל פירוש התוס' הקשה דאם אינו מגביהו ממש כיון שעומד באויר חצירו של מוכר היכי קני ליה לוקח, והא קיי""ל דאויר חצירו כחצירו, וכל שסופו לנוח כנח על גבי קרקע חשבינן ליה.</span>"	קידושין כה: - כו. ותוס'		
